באחד הסיורים של קמפוס כינרות , בתחילת שנות התשעים, בו השתתפה עדנה מימון, גננת מעשרת שליד גדרה, שאל אחד המשתתפים: "ומה עם התימנים שישבו בכנרת"? עדנה נדרכה, תמיד ידעה שאבא שלה הגיע לכינרת יחד עם הוריו מתימן כשהיה ילד בן שבע שכשהיה בחור צעיר ריסק אבנים לסלילת כביש טבריה-צמח, שסבא שלה ייבש את ביצת כינרת, וסבתא שלה מתה מקדחת על שפת הכנרת ושניהם קבורים בבית הקברות במקום. עדנה קיוותה שאולי הפעם, בסיור הלמודים הזה, יוזכרו אביה ומשפחות התימנים שהתיישבו בכנרת.


עדנה ואביה סעדיה צאירי

המדריך באותו סיור, עמירם אידלמן, בן כנרת, לא אמר דבר, עד הגיעו לבית המוטור, שם הושיב אותם עמירם והתחיל לדבר על תימני כנרת.
מספרת עדנה: ככל שעמירם דיבר, הרגשתי שאני נחנקת. אבא לא סיפר לי מעולם על נסיבות המעבר למרמורק. והיום אני מבינה שהוא התבייש בפרק הזה בחייו, שהוא לא היה מסוגל לדבר על זה".
מתוך ה"תימנים של כנרת סיפר של עקירה", תלמה אדמון מעריב
לקריאת הכתבה

דקל גבה צמרת
משה פרג, נכדם של רבקה וישראל מרגלית במלאת מאה שנה להתיישבות התימנים בכנרת.
להמשך קריאה


רבקה וישראל מרגלית


סיפורו של שלט, הסיפור שלי
גיל מנצור, נכדם של אסתר ומשה מנצור
להמשך קריאה


אסתר ומשה מנצור