התנהגות פוליטית בישראל, סיפורם של "תימני כנרת"  פונקציונליזם חברתי או קולוניאליזם אשכנזי? 
 
כתב: גיל מנצור,  החוג למדע המדינה,   אוניברסיטת ת"א

אודותנו

לדף הבית

הסיפור שמות המתיישבים הרקע ההיסטורי הקונצנזוס
והקונפליקט
ביבליוגרפיה פונקציונליזם קונצנזואלי

הזווית המעמדית

ההנצחה

נקודת מבט מעמדית

 
מהו קוליניאליזם?
קולוניאליזם מוגדר כ"ייסוד ואחזקת שליטה, לפרק זמן ממושך, על אנשים זרים, המופרד וכנוע לכח השולט." 54 כיום, המשמעות העיקרית של קולוניאליזם אינה מתקשרת להתישבויות של אנשים ממדינת-אם במדינות זרות (כמו במקרה של היוונים הקדומים), אלא מזוהה עם "שליטה על אנשים מגזעים שונים וישוב אדמות מופרדות במי-מלח (ים ג.מ) מהמרכז האימפריאלי". 55 בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים החל מה שמכונה "האימפריאליזם החדש" שאופיין בהרחבת הקולוניות של המעצמות הקולוניאליות הקיימות, וכן בהצטרפותן של מדינות נוספות מאירופה ואף מחוצה לה, דוגמת יפן, לחוג המעצמות הקולוניאליות. 56 תימני כנרת מעבדים את גינת הירק

הסיבות לקולוניאליזם הן רבות ומגוונות; בתחילה, במאה ה-15, הקולוניאליזם נבע מהרצון לגלות עולם חדש ולהתגורר בארצות חדשות. אולם, אט אט מדינות האם רצו להשיג מהקולוניות משאבים כלכליים וחומריים, או להשתמש בהן כנכס פוליטי ו/או אסטרטגי בזירה הבינ"ל. על פניו, להתישבות היהודית בארץ-ישראל ישנם סממנים ומאפיינים יחודיים, אשר לא בהכרח מתאימים להגדרה הקולוניאלית כפי שצויינה לעיל. אולם, כפי שיוצג בהמשך, ישנם מספר מרכיבים בהתיישבות היהודית בארץ-ישראל, אשר תואמים לבסיס ההגדרה הקולוניאליסטית. מרכיבים אלו יהוו את הבסיס להגדרה הקולוניאליסטית. מרכיבים אלו הם התיישבות בארץ חדשה בשאיפה לחיות ולשלוט בה ובתושביה, לעתים תוך גירוש של התושבים המקומיים. שני מרכיבים אלו יהוו את הבסיס להגדרה הקולוניאליסטית כפי שאעשה בה שימוש בניתוח המקרה.

הקולוניאליזם היהודי בתקופת הישוב
את הניתוח המעמדי אבצע תוך התבססות וגזירה מתוך הרעיונות וההשוואה של התיישבות היהודית בארץ-ישראל לקולוניות אירופאיות, כפי שמציג זאת גרשון שפיר בכתביו.

 
המקרה של "תימני כנרת" יוצג כמקרה מבחן שהינו מיקרו-קוסמוס של המתרחש בין היהודים לערבים. משמע, אתבונן על מערכת היחסים שבין יוצאי-אירופה לתימנים בכנרת כנגזרת של מערכת היחסים שבין היהודים לערבים בארץ-ישראל, אותם משווה שפיר לקולוניות האירופאיות. שפיר מציג במאמרו "קרקע, עבודה ואוכלוסיה בקולוניזציה הציונית" ארבע דפוסי קולוניות שונות כפי שהציגו החוקרים פילהאוס ופרדיקסון, וכן שני דפוסי קולוניות נוספים אותן הוא מציג בעצמו. ארבע סוגי הקולוניות הראשונות שהובחנו ע"י פילהאוס ופרדיקסן הן כדלקמן:
  • קולוניה צבאית Occupation Colony ,
  • קולוניה מעורבת Mixed Colony ,
  • קולוניית מטעים Plantation Colony ,
  • וקולוניית התיישבות טהורה Pure Settlement Colony.
הקולוניה הצבאית אופיינה בכך שלא היתה בה התיישבות אזרחית נרחבת, אלא רק אחזקת כח צבאי לשמירה על אזור אסטרטגי מסויים. בניגוד לדפוס זה, שלושת סוגי הקולוניות האחרות היו קולוניות התיישבותיות שהתבססו על התיישבות אוכלוסיה אירופאית במקום תוך השתלטות על המשאבים הכלכליים ובעיקר על הקרקע.
 
בקולוניה המעורבת, האוכלוסיה המקומית היא זו שסיפקה את כח העבודה למתיישבים זאת מבלי שהיתה הפרדה גזעית מוחלטת בין שתי האוכלוסיות. דבר זה הוביל לנישואי תערובת ולהיטשטשות הגבולות בין שתי האוכלוסיות.במקרים בהם לא נמצא במקום כח עבודה זול וצייתן לעיבוד המטעים, הביאו המתיישבים כח עבודה מתאים לכך. בדפוס קולוניאלי זה שמוגדר בקולוניית מטעים , נשמרה ההפרדה בין האוכלוסיות, כשלעובדים נשמר מעמד חוקי וכלכלי נחות משל המתיישבים.
 
בניגוד לשני דפוסי קולוניות ההתיישבויות שצוינו לעיל, בקולוניית ההתיישבות הטהורה, המעסיקים והפועלים היו שייכים לאותה קבוצה אתנית - המתישבים האירופאים. על-מנת לשמור על הומוגניות אתנית וחברתית נאלצו המתישבים הארופאים להשמיד או לגרש את האוכלוסיה המקומית. 57 שפיר מציג דפוס קולוניאלי נוסף והוא, קולוניית מטעים אתנית. בסוג זה של קולוניה, התושבים המקומיים עבדו במטעיהם של המתיישבים אך נשמרה הפרדה אתנית ברורה בין המתיישבים למקומיים. 58
 
בבואנו להשוות בין הקולוניות האירופאיות להתישבות הציונית בארץ-ישראל, יש להודות כי ישנם מספר גורמים המבדילים בין שני סוגי ההתיישבויות. ההבדל הראשון והעיקרי הוא בחירת מיקום ההתיישבות. מיקום הקולוניות האירופאיות נבחר על פי שיקולים כלכליים ואסטרטגיים, זאת בניגוד להתיישבות הציונית שבחרה בארץ-ישראל משיקולים דתיים ואידיאיים. העובדה שבארץ-ישראל רוב האוכלוסיה לא היתה אוכלוסיית נוודים, וכן המחסור באדמות זולות ופנויות וחוסר תמיכה צבאית, אף הם מבחינים בין הקולוניות האירופאיות להתיישבות הציונית בארץ-ישראל. הבדלים נוספים אשר ניתן להצביע עליהם הם חוסר האטרקטיביות של ארץ-ישראל לעולים רבים וכן חוסר עוצמה אשר מנעה שיעבוד האוכלוסיה המקומית ואיפשרה רק עבודה שכירה. 59
 
בהתבוננות על ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, ניתן לראות דפוסים קולוניאליים שונים. בתחילה, אנשי העלייה הראשונה (בעידודם של הרצל ואנשי ההתאחדות הציונית העולמית) דגלו בשיטת "ההתיישבות הטהורה",שעיקרה היו איכרים יהודים בעלי חלקות קטנות. אותם איכרים היו אמורים לספק את מחייתם בעצמם בעיקר מגידולי השדה 60 . אולם, מהר מאד הבינו האיכרים כי שיטה זו מבטיחה להם רמת חיים נמוכה ביותר אשר בוודאי תביא לבריחת המתיישבים מארץ-ישראל. 61 בעקבת פניה לברון אדמונד דה רוטשילד, גידולי השדה הוחלפו במטעים (בעיקר כרמים ליין) והאיכרים הפכו לבעלי מטעים פרטיים אשר העסיקו פועלים ערביים בזול. כך דפוס "ההתיישבות הטהורה" השתנה ל"קולוניית מטעים אתנית" אשר אמורה היתה להבטיח רמת חיים אירופאית ליהודים. 62 ברם, דרישתו של רוטשילד להפוך את המטעים לרווחיים הביאה לקיצו. הכרחי בשכרם הגבוה של היהודים והביאה לעזיבת רבים מהם את הארץ, לעקירת מטעים רבים וסיכנה שוב את ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. במקביל לבעיות אלו, צצה בעיה נוספת, והיא סירובו של רוטשליד לרכוש אדמות נוספות וכן הימנעותה של ההסתדרות הציונית מרכישת קרקעות, בטרם התקבל אישור מהשלטון העותומני להתיישבות יהודית על אותה קרקע. 63
 
כך נוצר מצב שכאשר הגיעו אנשי העלייה השניה שוק הקרקעות היה מוקפא לחלוטין, וכל אשר נותר להם לעשות, היה להתמודד בשוק העבודה אשר גם מצבו היה בכי רע. על כן, בשלב הראשון, החליטו היהודים כי על ידי דחיקת הפועלים משוק העבודה ושמירה על מונופול בתחום זה יבטיחו לעצמם שכר שיאפשר להם רמת חיים נורמלית. לשם כך הם החלו במאבק על "כיבוש העבודה". בשלבים הראשונים של המאבק על כיבוש העבודה,היהודים (שעיקרם היו יוצאי אירופה) זכו בהצלחה מועטה ביותר. פתרון אחד אשר הוצע לבעיה זו (כפי שהוצג בתחילת העבודה), היה להביא יהודים מתימן על מנת שידחקו את רגליהם של הערבים משוק העבודה. אולם, הסתבר שפתרון זה אינו מוצלח ולא פותר את כל הבעיות של יוצאי אירופה. לכן, שאפו היהודים יוצאי אירופה לחזור ולהקים קולוניות התיישבויות טהורות ( זאת בניגוד לרוטשילד אשר דגל בקולוניית מטעים אתנית דוגמת צרפת בצפון אפריקה).
 
לרעיונם זה היתה תמיכה מצד ההסתדרות הציונית העולמית אשר ראתה את רעיון הקולוניזציה הפנימית כפי שהונהגה ע"י ממשלת פרוסיה במאה ה - 19 כמודל לחיקוי. שפיר מציג את עיקרו של הקולוניאליזם הפנימי כהשגת רוב דמוגרפי בשטחים אשר נמצאים במחלוקת. כך אימצה תנועת ההתיישבות הציונית את המודל הפרוסי, תוך הוספת אלמנטים אידיאולוגיים המתאימים לרעיונות הסוציאליסטים עמם הגיעו היהודים מאירופה. התוצאה היתה "הקואופרציה ההתיישבותית" כפי שגובשה ע"י הסוציולוג הגרמני-יהודי פרנץ אופנהיימר ועיקר איפיונה היה ה"קיבוץ". 64 מובן, שהרעיון של הקולוניאליזם הפנימי אותו אימצה תנועת ההתיישבות הציונית ואשר התבסס אך ורק על יוצאי אירופה (שהרי התימנים נאבקו בשוק העבודה), נתפס כפתרון אידאולוגי, סוציאליסטי, ציוני הן בתחום הקרקע והן בתחום העבודה. למעשה, כבר אז הוחלט (מרצון או מכורח הנסיבות) על קבלת האידיאולוגיה של העדפת דמוגרפיה על פני גיאוגרפיה. משמע, העדפת רוב יהודי באזורים מסוימים על פני שליטה על שטח גדול יותר אך להיות בו במיעוט.

הקולוניאליזם האשכנזי
בשלב זה נוצרת הנגזרת בין המבנה הקולוניאליסטי התיישבותי של היהודים ביחס לערבים בארץ-ישראל, לבין ההתיישבות של יוצאי אירופה היהודים ביחס ליוצאי תימן. על פניו, על פי גישה זו, המקרה של "תימני כנרת" הוא מקרה של קולוניאליזם כזה או אחר. שהרי, יוצאי אירופה הגיעו לכנרת לאחר ש"תימני כנרת" ישבו במקום, השתלטו על האדמה והעבירו את התימנים למקום אחר ( דפוס המזכיר קולוניאליזם פנימי). יש לזכור נקודה נוספת והיא שלמרות שכל הישוב היהודי  השתתף בבחירות באופן שווה,(למעט החרדים שסרבו להשתתף),  ולכאורה יש מאבק הוגן, יוצאי אירופה היוו את רוב הישוב היהודי באופן קונסיסטנטי עד קום המדינה. כך, שכוחם של התימנים מול מתיישבי קבוצת כנרת שהורכבה מיוצאי מדינות אירופה היה מועט ביותר (אם בכלל).
 
ובכן, מנקודת מבט זו ובניגוד לגישה הפונקציונליסטית, העובדה שיוצאי אירופה והתימנים הם בני אותה דת ובעלי רצון משותף שהוגדר כ"החתירה להקמת מרכז לאומי יהודי בדרך של עליית יהודים לארץ-ישראל והתיישבות בה וגיבושם לכלל קהילה תרבותית ופוליטית בעלת יחוד משל עצמה ומידה של אוטונומיה", פשוט אינו מספיק ליצור בסיס קונצנזואלי איתן. הרי מן המפורסמות שישנם עמים בעלי אותה דת ולאום הטובחים אחד בשני ללא הבחנה תוך רצון להיבדל, כאשר הבסיס הקונפליקטואלי הוא עמוק יותר וחזק יותר ועיקרו -האידיאולוגיה, המוצא או הגזע. כך גם במקרה של התימנים מול יוצאי אירופה. גם אם "תימני-כנרת" הגיעו לפני שליחות יבנאלי לתימן, הם נכלאו בנישה של התימנים אשר לא באים בגלל הרעיונות הציוניים שלהם, אלא, מסיבות דתיות או אולי כלכליות. והרי יבנאלי לא יצא בקריאה לתימנים בתימן "כל מי שציוני ורוצה להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל", אלא, כל מי ש"אהבה יוקדת לארץ-ישראל מקננת בו". משמע שהתימנים לא הובאו כמי ששותפים לרעיון הציוני, אלא, כקבוצה לא שווה, נבדלת, אשר אמורה לסייע במשימה מסויימת. יש לשאול שאלה נוספת, מדוע דווקא יהודים מתימן הרחוקה ולא ממצרים, סוריה, לבנון, או כל מדינה ערבית אחרת? ובכן, התשובה היא אחת - יוצאי אירופה אשר נאבקו בשוק העבודה לא חיפשו יהודים נוספים כמוהם עם רעיונות דומים, אלא בפירוש חיפשו יהודים דמוי ערבים שיהיו מסוגלים לעבוד כמו ערבים, לקבל שכר נמוך כמו הערבים ולהיות צייתנים כמו הערבים רק עם הבדל קטן אחד; שיהיו יהודים. ההעדפה ליהודי תימן על פני מדינות ערב אחרות הייתה משתי סיבות: הראשונה היא היותם תושבי האימפריה העותומנית ועל-כן קיבלו אישור בקלות יתרה לנוע ברחבי האימפריה, והסיבה השניה שבמדינות ערב רבות, בניגוד ליהודי תימן שם רמת החיים היתה נמוכה, היהודים היו מבוססים כלכלית ולא התפרנסו מעבודת כפיים.לכן, התאימו כל-כך התימנים לתפקיד שיועד להם - כיבוש עבודת האדמה מהערבים. תפיסה זו היתה מקובלת לא רק על האיכרים אלא גם על המשרד הארצישראלי ואף על חוגים שונים בישוב. לטענתם: "התימנים בהיותם אנשי עבודה, מסתפקים במועט, חרוצים וישרים, יטיבו למלא את מקום הערבים במושבה ויסתפקו בשכר מועט כמותם."
 
כמו כן, "רמתם התרבותית של התימנים שהוגדרה כנמוכה נחשבה הולמת במיוחד את עבודת האדמה הבלתי מתוחכמת והם נחשבו ל"פועלים טבעיים", "כח עבודה", "בעלי ערך כלכלי רב". היותם רגילים לאקלים האזור, דתיותם ונתינותם העותומנית נחשבו כיתרונות נוספים. מצבם הקשה בתימן היה ידוע לראשי התנועה שראו בא"י ארץ מקלט עבורם"... 65 את חוסר קבלת התימנים כשווים ליוצאי אירופה ניתן להבין מרעיונו של אהרון איזנברג, מנהל "אגודת-נטעים", שהועלה במטרה להבטיח את "כח העבודה התימני"; לדבריו כל אשר צריך היה לבנות כפרים בסמוך למושבות של יוצאי אירופה, בדיוק כמו שעשו עם הערבים. בכפרים יבנו להם "בתים זולים וקטנים" ובעזרת המשק-החי, הגינות ועבודתם במושבות הם יחזירו את חובם על הבתים במשך תקופה ארוכה, וכך יהיו תלויים בעבודתם במושבות. 66 הדיעה שיש לנסות ולעורר את העלייה מתימן באורח עקיף על מנת למנוע עליה המונית מחד ומניעת יצירת אחריות כלפי התימנים מאידך, 67 מעידה אף היא על התפיסה הבדלנית העמוקה בה יוצאי אירופה לא ראו בתימנים חלק בלתי נפרד מהרעיון הציוני שחובה לקחת עליו אחריות. למעשה כל ההתייחסות לתימנים בעצם הרעיון להביאם וכלה באופן הטיפול שהוצע בהם (כפי שהוצג עד כה) מתאים בדיוק להגדרה של קולוניית מטעים אתנית ( למעט כמובן העובדה שמדובר בבני אותו עם). ביחד ל"תימני-כנרת", ועל פי גישה זו, ניתן לראות דפוס קולוניאלי משתנה באופן די דומה לקולוניאליזם היהודי כלפי הערבים באותה עת בתחילה, כשהגיעו "תימני-כנרת" לכנרת, הם עבדו כפועלים במושבות הסביבה (דגניה, ביתניה, חוות הפועלים ועוד), כממלאים את מקום הערבים בקולוניית המטעים האתנית.  אולם, התימנים (באופן כללי) לא החליפו את הערבים אלא הקימו פלח שוק חדש של פועלים שמוקם בין הערבים לאשכנזים. 68 במקביל, קבוצת כנרת עלתה על הקרקע בסמוך למקום מושבם של "תימני כנרת" וכך ( כפי שצויין בתחילת העבודה) צצה בעיה של אמצעי קיום ומיעוט משאבים (בעיקר מים וקרקעות) לשתי הקבוצות. כמו-כן, "תימני כנרת",אשר עבודתם השכירה במושבות הופסקה, החלו להקים משק חקלאי עצמאי לקיומם וחדלו (או/אולי אף לא החלו בכלל) למלא את מקום הערבים בקולוניית המטעים האתנית. בשלב זה צצה הבעיה, שהרי ראינו כי ההחלטה היתה לאפשר ליהודים יוצאי מדינות אירופה להקים התיישבויות קואופרטיביות עצמאיות המנותקות הן מהערבים והן מהתימנים. אולם, במקרה של כנרת, קבוצת כנרת נוסדה כאשר התימנים היו במקום, מנהלים באופן עצמאי את חייהם ומספקים את צרכיהם הקיומיים, באופן די דומה להתישבויות הקואופרטיביות. לדעתי, נקודה זו היא נקודת המבחן האם המוטיב המרכזי בפרשה זו הוא קונצנזואלי או קונפליקטואלי. שהרי, אליבא הקונצנזואליים, המרכיבים הקונפלקיטואלים מטרתם למנוע את קיפאון החברה ושיפור המדיניות. כך שכאשר קמה קבוצת כנרת לצד "תימני כנרת" אך טבעי הוא שיצוצו קונפליקטים, אשר על הבסיס המשותף יביאו לשיפור המצב הקיים ושיתוף פעולה בין הקבוצות. מאידך, אם הבסיס הוא אכן קונפליקטואלי, לא ניתן יהיה לגשר על הקונפליקטים, והעימות יהיה בלתי נמנע וללא פשרות. ואכן, אם נתבונן על כנרת כמיקרו-קוסמוס, ישנו דפוס קולוניאלי מובהק עם בסיס קונפליקטואלי.
 
אם בשלב הראשון בו "תימני-כנרת" עדיין היו המחליפים של הערבים ניתן לדבר על תפקיד פונקציונלי ולא על קולוניית מטעים אתנית, כיצד ניתן יהיה להסביר את השתלשלות האירועים בהמשך. ראינו כי התקבלה החלטה על פתרון פנימי בו היהודים יקימו קואופרציות עצמאיות על אדמות שיירכשו עבורן, ובמקביל, "תימני-כנרת" חדלו מלעבוד במושבות הסביבה והחלו אף הם להקים משק עצמאי. העובדה שקבוצת כנרת עמדה על כך בתוקף שהתימנים יועברו, מעידה על חוסר רצון בשיתוף פעולה או בבסיס משותף. ישנו למעשה רצון לבנות מושבה (=קולוניה) אתנית טהורה, בה יהיו רק יוצאי אירופה. הדרך לכך היא נקיטת פעולה של קולוניזציה פנימית, קרי, השגת שליטה על שטח מסויים המצוי במחלוקת, זאת ללא שיתוף פעולה עם הקבוצה האחרת,ובמקרה זה על ידי גירוש/העברה. נקודה מעניינת נוספת, אשר ללא ספק מעידה על גישה קולוניאליסטית כלפי "תימני-כנרת", באה מתוך פרוטוקול ביקור הוועדה להתיישבות התימנים בכנרת מיום 16/2/25. 69 במסמך מוצגת בעיית האדמות של קבוצת כנרת גם של "תימני-כנרת", כאשר הפתרון המוצע ע"י חברי הקבוצה הוא שיעבירו את התימנים למקום אחר. אין כל נסיון להציע פתרונות אחרים על בסיס שיתוף פעולה; פשוט להעביר את התימנים.
הרעיון הוא בדיוק קולוניאליזם, הקבוצה שהגיעה מאוחר יותר ובעלת העוצמה הרבה יותר מגרשת את התושבים המקומיים. לדעתי, מכתבו של משה סמילנסקי , כפי שהתפרסם ב - 1925, מציג את הבסיס הקונפליקטואלי העמוק עם הפתרון הקולוניאליסטי המובהק שהוצע ( גם אם הוא לא התכוון לכך). להלן דבריו:
" בין השכונה האומללה הזאת ( שכונת התימנים ג.מ.) מצד אחד ובין גבעת-כנרת וה"מחלקה" מצד שני שי סכסוך. השכונה יושבת זה 15 שנים על 80 דונם קרקע, היכולה כולה להיות מושקה. הקבוצה רוצה בקרקע הזו כי היא צריכה לה כאוויר לנשימה. "המחלקה" מסכימה עם הקבוצה להעביר את השכונה למקום אחר. והשכונה, כמובן,לא מסכימה. באופן "אובייקטיבי" הצדק עם הקבוצה ועם "המחלקה". כל אדמת כנרת צרה מלהכיל 20 משפחות ו"המחלקה" הצליחה ליישב על כברת אדמה זו קבוצה של 50 חבר, הנחלקים לכה"פ ל - 25 בתי אב ועשר משפחות התימנים. כיום כולם ביחד רעבים, ולא רק לקרקע, כי אם גם ללחם. ולבוש אין גם לחברי הקבוצה. לשכונת התימנים אין זכות קיום במקום הזה, במובן הכלכלי, הסניטרי והציבורי. חוסר "המניין" מדכא את התימנים עד עפר. להגדיל את מספרם במקום הזה, בוודאי, אין אפשרות. עם הקבוצה אינם יכולים להתאחד לא במובן הכלכלי ולא במובן הציבורי. שני עולמות זרים ורחוקים. מתוך השקפה אובייקטיבית אכזרית - צריכים התימנים ללכת, ובעיניהם דומה דבר לגזילה. הרי הם יושבים כאן 15 שנה. פה מתו הוריהם, נשיהם, ילדיהם. והקבוצה בהרכבתה האחרונה כנרת, אחת מאותן הקבוצות שחבריהן מתחלפים באופן תדיר - ברובה המכריע רק לפני שלוש נים באו אל הארץ. אם צר המקום - תלך הקבוצה". 70

 

 

 

 

 

 

| לראש הדף  |  לדף הבית צור קשר  |   ביבלויוגרפיה  |  ההנצחה  |
| הסיפור  | המתיישבים | הרקע ההיסטוריהקונצנזוס והקונפליקט  |  פונקציונליזם קונצנזואלי | הזווית מעמדית  |