התנהגות פוליטית בישראל, סיפורם של "תימני כנרת"  פונקציונליזם חברתי או קולוניאליזם אשכנזי? 
 
כתב: גיל מנצור,  החוג למדע המדינה,   אוניברסיטת ת"א

אודותנו

לדף הבית

הסיפור שמות המתיישבים הרקע ההיסטורי הקונצנזוס
והקונפליקט
ביבליוגרפיה פונקציונליזם קונצנזואלי הזווית המעמדית ההנצחה

 

ניתוח המקרה מנקודת מבט פונקציונליסטית קונצנזואלית

הגישה הפונקציונליסטית .
"החיים החברתיים נובעים ממקור כפול:
א) מדמיון האופי. ב) מחלוקת העבודה."
28

ציטוט זה יכול להצביע על הליבה של התפיסה הפונקציונליסטית הרואה אנלוגיה בין החברה לבין האורגניזם החי. משמע, בכל חברה ישנם מרכיבים שונים בעלי תיפקודים שונים המאוחדים במכנה משותף המונע ניגודים פנימיים מתמידים אשר לא ניתנים ליישוב. למרות שבקרב הפונקציונליסטים, בדוגמא לגישות אחרות, ישנם חוגים רבים וזרמים שונים, נקודת המוצא המשותפת הא שכל מרכיב חברתי הינו בהכרח בעל תפקיד חיוני לתיפקוד הכולל של החברה. עם זאת, למרות שהמרכיבים השונים בחברות השונות פועלים באופן שונה, כולם ממלאים תפקיד אוניברסלי זהה (גלוי או סמוי) הקיים בכל החברות בעולם.

ניתוח המקרה

לדעתי, כל ניתוח, קונצנזואלי בכלל ופונקציונליסטי בפרט, חייב לזהות ולהציג בבסיס הניתוח את אותו מכנה משותף או את אותם ערכים משותפים אשר מוסכמים באופן מלא על כל הקבוצות בחברה. ערכם אלו, אליבא הפונקציונליסטים, מונעים מהאלמנטים הקונפליקטואלים שצצים בחברה מלפגוע בה ולגרום להתפוררותה, ומאפשרים את התחדשותה, התרעננותה וערנותה המתמדת.29על-כן, תחילה, אציג את הבסיס הקונצנזואלי במקרה הנדון.
ובכן, בין השנים 1910 - 1930 היה בחברה היהודית מרכיב אנושי דומיננטי, אשר הורכב מיוצאי מזרח-אירופה ומרכזה. קבוצה זו פרקה את עול החברה המסורתית ונקטה בקו שידוע בכינוי "שלילת-הגולה" שעיקרו התבדלות (אם כי לא מוחלטת) מהתרבות של ארצות מוצאם. למרות שהיו קבוצות שונות בחברה היהודית, היה "מכנה משותף מינימלי" אשר גיבש וליכד את כלל החברה היהודית ואשר הוגדר כ"חתירה להקמת מרכז לאומי יהודי בדרך של עליית יהודים לארץ-ישראל והתיישבות בה וגיבושם לכלל קהילה תרבותית ופוליטית בעלת ייחוד משל עצמה ומידה של אוטונומיה".
30 משמע, ישנו מכנה משותף בסיסי וחזק לכלל היהודים בארץ-ישראל.
תשובתו של הרב דוד אלשריעה (יוזם עליית "תימני כנרת") לערבים אשר ניסו להניאו מלעזוב את תימן: "ידידי, זו הארץ שלכם, שלכם ושל אבותיכם, אבל לא שלי; אני-שלי ארץ ישראל, רחוק בפלסטין, שם הארץ שלי ושל אבותי",
31 מעידה כי "תימני כנרת" שותפים לבסיס חברתי זה.
על גבי בסיס קונצנזואלי זה, החלה להתפתח החברה היהודית בארץ-ישראל. אולם, במקביל צצו מרכיבים קונפליקטואלים אשר הובילו לחיכוכים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית. בהתייחס למקרה של התימנים ושל יוצאי מדינות אירופה, ניתן לראות מספר מרכיבים קונפליקטואלים.
הבסיס הראשון הוא ההבחנה בין "עולה" ל"מהגר".
32
עולה מוגדר כמי שבא לארץ-ישראל כדי להקים חברה יהודית עצמאית וחדשה , תוך שלילת המציאות החברתית הקיימת בה הוא חי בגולה. העולה מבצע אקט מודע של שינוי חברתי מודע. מאידך, המהגר מעתיק את מקום מושבו ואת סביבתו החברתית הקיימת שלא מתוך שלילת אותה מציאות חברתית, אלא מסיבות שונות כגון דחף כלכלי, פוליטי או דתי. בניגוד לעולה, המהגר מגיע לסביבה חברתית חדשה אך אינו מעוניין לאבד את הרגליו החברתיים הקודמים. המהגר אף מסתגל לחברה החדשה בצורה מינימלית ביותר ורק כאשר הדבר הכרחי.
33על-פי הבחנה זו, יוצאי מדינות אירופה יוגדרו כעולים, שכן הם החליטו ליצור את "היהודי-החדש" שעיקר אפיונו היה ציונות, שאיפה למדינה יהודית בארץ-ישראל, חילוניות וסוציאליזם. אותם עולים ממדינות אירופה (בעיקר ממזרחה) אף שינו את סגנון הדיבור שהיה נהוג בגולה והנהיגו דיבור ישיר-"דוגרי". 34 למעשה, הבסיס ל"יהודי-חדש" (הנקרא "צבר") היה המונח "שלילת הגולה" שעיקרו התבדלות מהיהודי הגלותי.
מנגד, התימנים שמרו על המסורת שלהם מתימן, שמרו על "שפת הקודש" המיוחדת
35ועל הרגליהם החברתיים תרבותיים עימם הגיעו לארץ. לדוגמא, המשך החיים הקהילתיים סביב הרב שהיה ב"בית-המוטור", התייחסות עצמית כאל קבוצה הומוגנית אחת כפי שנהגו לחתום על המכתבים: "תימני-כנרת"36 לבין יוצאי אירופה, שלימים הקימו את "קבוצת-כנרת", היה ללא ספק מקור לקונפליקט בין הקבוצות.
ש.נ איזנשטט מציג את הדברים בצורה חדה וברורה: "מיבנם המיוחד של תהליכי האנומיה הנתונה בפנינו  (הבעיתיות במבנה החברתי של עדות המזרח ג.מ )מסתבר מתוך השוני האיכותי (ההדגשה במקור ג.מ) בין החברה הדתית מסורתית ( עדות המזרח) לבין החברה החילונית-רציונלית-לאומית של הישוב החדש."
37 מרכיב בעייתי נוסף הוא נטייתם של בני עדות המזרח (ובכלל זה התימנים), לפרוס רשתות חברתיות הומוגניות פנים עדתיות, זאת בניגוד ליוצאי אירופה. 38
 כפי שהוצגו לעיל "תימני-כנרת" אכן התרכזו סביב הרב והיוו קבוצה הומוגנית ביותר. כך, שיתכן, ונטייה זו אף היא הביאה לקונפליקטים או לפחות לחוסר התמזגות בין שתי הקבוצות.
לבסוף, ישנו את המרכיב האובייקטיבי אשר מבחין בין התימנים לבין יוצאי אירופה. מרכיב זה הוא השוני התרבותי, חברתי, חינוכי ומסורתי בין שתי הקבוצות. גם אם שתי הקבוצות היו מנסות לשכוח את עברן ולהקים חברה יהודית חדשה, הדבר היה בלתי אפשרי. שהרי, לא ניתן ליצור יש מאין, ובמהלך הנסיון להקים חברה חדשה כל אחד חייב לחזור ולהיעזר באישיותו, בהבנתו ובתפיסת עולמו כפי שכבר עוצבה. ראיה לכך ניתן למצוא בניסיונותיהם של ה"צברים" ליצור את ה"יהודי-החדש" אשר למרות כל ניסיונותיהם לשלול את הגולה, הושפעו רבות מהוריהם ומהרעיונות אליהם נחשפו בגולה.
39
כך נוצר מצב שבו ישנה קבוצה גדולה של "צברים" חלוצים אשכנזים, אשר מייצגים את הרעיונות הציוניים (  על פי הבנתם וקביעתם) שאופיינו במודרניות, חילוניות, רציונליות וסוציאליזם. מנגד, ישנה קבוצה קטנה של תימנים השומרים על ערכיהם ואורח חייהם התרבותי חברתי. בין שתי הקבוצות הללו היה בסיס חברתי עמוק וחזק, אך כפי שהוצג, סיבות רבות הביאו להתפתחות קונפליקטים בין הקבוצות, זאת מבלי לפגוע בקונצנזוס ביניהן. זהו הבסיס הפונקציונליסטי לניתוח המקרה של "תימני כנרת".

הפונקציונליזם החברתי בכנרת
אליבא הפונקציונליסטים, בכל מצב חברתי קיים, ובוודאי שבסיטואציה שכזו של מאבק להקמת המדינה, כל מבנה חברתי וכל קבוצה חברתית צריכים לפעול ולמלא תפקיד חברתי מסוים. ואכן, היתה חלוקת תפקידים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית כדלקמן; יוצאי אירופה שהיו מודרניים ובעלי רעיונות מדיניים וציוניים מתאימים, הופקדו על ניהול הישוב הציוני. מאידך, לתימנים הוקצה תפקיד של הוצאת רעיון "כיבוש העבודה" לפועל, שעיקרו החלפת הפועלים הערבים הזולים.
40
גם אם "תימני כנרת" הגיעו לארץ-ישראל עוד לפני שיבניאלי יצא לשליחותו בתימן, אין כל סיבה שלא ימלאו אף הם את הפונקציה שלשמה הובאו שאר התימנים. פונקציה זו היתה פרי רעיונו של ארתור רופין אשר יצא מנקודת ההנחה כי התימנים שהינם בעלי כושר גופני גבוה והיותם חרוצים, מסורים ומסתפקים בשכר נמוך, יהוו מתחרים טובים לפלחים הערבים. על כך כתב א. רופין: "... אורח חייהם היה כשל הערבים ידעו להתקיים בצמצום וכח הסתפקותם במועט, אהבת העבודה וסגולותיהם השכליות הקימו לעצמם בא"י בסיס מועט לקיום".
41
עזריאל קמון, מהחוג להיסטוריה של עם-ישראל באוניברסיטת תל-אביב, מציין כי היו לבטים מסוימים (מוסריים ופרקטיים) ביחס לרעיון הבאת התימנים לארץ-ישראל.
42 אולם, לבסוף הוחלט במוסדות הציוניים ובמוסדות הישוב על שליחותו של יבניאלי לתימן במטרה להביא עובדי אדמה לארץ-ישראל. להלן חלק מכרוז של יבניאלי כפי שפרסם בתימן:"...כל אדם מכם אשר שנאה עזה לגלות ואהבה לארץ-ישראל מקננת בליבו ואשר יש לו גוף בריא מוכשר לעבודת האדמה הקשה ואשר יש לו הוצאות הדרך עד העיר יפו. האיש אשר שלוש אלה לו יעלה לא"י...43. התייחסות זו לתימנים כאל חומר עבודה אנושי בעל תפקיד פונקציונלי עתידי מוגדר, קרי עבודת האדמה, מופיע מספר פעמים נוספות אצל יבניאלי; לדוגמא, "היהודים עצמם נבדלים בגופם החלש מהגויים בעלי הגוף היפה והבריא. חומר אנושי לא"י לא מצאתי פה ....." 44, או מאידך, "...ובכל זאת האנשים (היהודים התימנים ג.מ. ) בריאים. הגופים המגולים תמיד לאור ולשמש אשר מראיהם כעין הנחושת, מוצקים, הרגליים חזקות, העיניים.... כמעט תמיד בריאות ומאירות.... 45

ללא ספק  עצם הרעיון לצאת ולהביא יהודים מתימן שיהיו חזקים, בריאים ומסתפקים בשכר מועט כדי לתפוס את מקומם של הערבים הוא בבסיסו רעיון פונקציונליסטי מובהק ( כל עוד קיים הבסיס הקונצנזואלי המשותף).גם דבריו של יבנאלי שנכתבו שנתיים לאחר עליית התימנים מעידים על תפיסה פונקציונליסטית שעיקרה שלכל פונקציה חיובית יש לעתים גם דיספונקציות כדלקמן:"... מרוצים היינו בוודאי אילו היו עולים מתימן רק אותם היהודים שהם בריאים בגופם ומוכשרים לעבודת האדמה הקשה. ואולם הדבר אינו בידנו.
בעליה המונית אי אפשר להפריד באופן מלאכותי חלקים שונים מן העולים ולהגיד להם: "הישארו פה והניחו לחבריכם לעלות! " לכן היתה כל שיירה ושיירה העולה מתימן מביאה איתה סרח עודף של בני אדם שאי אפשר היה להם לחיות על עבודתם: זקנים, חלשים, חולים...".  46
 

כך החל מצב בו היה מכנה משותף שאיחד את כולם, אך כל קבוצה מילאה תפקיד חברתי אשר בישוב היהודי. התימנים היו בעיקר פועלי אדמה אשר תפקידם היה לדחוק את רגליהם של הערבים מהשליטה בשוק העבודה. מולם, יוצאי מדינות אירופה, אשר לא יכלו להתמודד על "כיבוש העבודה" עם הפועלים הערבים או עם כל התימנים, היו מעצבי האידיאולוגיה הציונית, ואף הוטל עליהם למלא תפקיד בסוציאליזציה הלאומית של התימנים ולעשות אותה לנתיניה של התנועה הציונית. 47

היות והפועלים האשכנזים בניגוד לתימנים לא הצליחו להתמודד בהצלחה על כיבוש העבודה, היה צורך למצוא להם פתרון קיומי אחר. לכן, הועלה הרעיון של "כיבוש האדמה", שעיקרו רכישת אדמות בהון של ההסתדרות הציונית. על אדמות אלו יוקמו התיישבויות קואופרטיביות לפועלים האשכנזים אשר ימלאו את כל צורכיהם מבלי להיאבק עם הפועלים התימנים או הערבים.
48

כך, כל קבוצה תתרום למאבק הציוני בהתאם לכישוריה ותקבל את צרכיה הקיומיים; מי במסגרת מאבק בפועלים הערביים ומי בהתיישבויות קואופרטיביות.

ואכן, על פי המסמכים מאותה עת, במקרה של "תימני-כנרת" הרעיון בישובם בכנרת (ולמעשה מרגע הגעתם לארץ) היה הפיכתם לפועלים. כך נכתב במזכר שהוצא בעקבות ביקור ה"ועדה להתיישבות התימנים בכנרת" ב שנת 1925: "... ביסוד השכונה היה רעיון ע"ד יצירת שכונת פועלים שיעבדו במשקי הסביבה...".
49  משמע, אין כל כוונה וכל הגיון ש"תימני כנרת" המסוגלים להתמודד בשוק העבודה יקימו משק עצמאי למחייתם תוך החלשת הכח היהודי. אולם, אט אט חל שינוי; "תימני כנרת" אשר בתחילה היו כשאר התימנים ( קרי החליפו את מקומם של הפועלים הערבים בעבודות שונות), החלו להקים משק עצמאי בכנרת, וזאת על פי הנחיית המוסדות. נקודה מעניינת זו מופיעה במכתבו של הרב דוד ישראל:"... אנחנו תימני כנרת נודיע לכם כי כאשר הגענו לכנרת אפילו עץ אחד לא היה לתחילת עבודתנו סתימת הביצה ואחך כך חפרנו בורות בשביל "האקליפטוס" אחר כך סיקלנו  אבנים הוצאנו סגרות באדמת הק"ק בכנרת ואחר כך החליט המרכז על עבודה עצמאית ואמר ינסה אותנו אם נוכיל להוציא לנו חיים מעבודת האדמה אם נראה שהם זריזים ופועלים חרוצים אנחנו נסדר אותם באדמה כל הצורך... שאנחנו נוכל לעבוד ולהוציא פרי מעבודתנו". 50 בכך, למעשה חדלו התימנים מלמלא את התפקיד שיועד להם באותה תקופה, קרי מאבק על כיבוש העבודה, ומצאו פתרון קיומי דומה לזה שיועד ליוצאי מדינות אירופה. על הפסקת העבודה ותחילת מציאת פתרון עצמאי, מספר יוסף מרגלית: "התחילו עובדים. עבדו בביתניה, בדגניה ובכנרת, לפעמים גם במשק הפועלות של חנה מייזל: חוות כנרת. יום אחד בא מנהל העבודה ואמר להם: יש פקודה מחיפה להפסיק את העבודה. אמרו לו: להפסיק את העבודה? אמר: כן." {...}  " אחרי שישה חודשים (מהפסקת העבודה)  ג.מ) יצאנו ולקחנו אדמה על ידנו. לקחנו חלקות אדמה, האדמה לא היתה הפקר לגמרי, אבל אפשר היה לקחת. כל אחד לקח חלקה ועשינו ירקות ואת התוצרת שלחנו לדמשק." 51

פתרון עצמאי זה של התימנים אשר היה מקובל על הרשויות לא הוסכם על חברי קבוצת כנרת. למרות הסכמה על בניית בתים נוספים לתימנים ואף הקצאת כספים לצורך ביסוסם הדבר התעכב עקב התנגדות חברי הקבוצה.
52  יתרה מכך, על פי גישה זו, לא רק ש"תימני כנרת" חדלו מלמלא את התפקיד הפונקציונלי שיועד להם, אלא שהם פגעו בסיכויי ההישרדות של קבוצת כנרת שחייבת היתה את אדמות התימנים על מנת להתקיים באופן עצמאי; שהרי, יוצאי אירופה בניגוד לתימנים לא מסוגלים היו להתמודד בשוק העבודה.

כך נוצר מצב שלא רק שהצורך הפונקציונלי בהשארת "תימני כנרת" בכנרת נעלם, אלא שאף החל מאבק בין "תימני כנרת" לקבוצת-כנרת על המשאבים הנחוצים לקיום ובבסיסם האדמות ומי-השתיה וההשקיה. יש לזכור, כי קבוצת-כנרת שלטה על המשאבים החיוניים אשר לא תמיד הספיקו לשתי הקבוצות, ואף היתה חלק מקבוצת הרוב הן בישוב והן במוסדות אשר דנו וקיבלו את ההחלטה בנושא העברת התימנים מכנרת.

ההיגיון הפונקציונלי מבחינה חברתית באותה עת הוא ברור. שתי קבוצות חיו על שטח אדמה שלא מספיק לשתיהן. הצורך החברתי הוא לא לפגוע ביוצאי אירופה שלא מסוגלים להתמודד בשוק העבודה, אלא לאפשר להם את מירב התנאים הקיומיים במקום בו הם יושבים. ביחס לתימנים, המסוגלים להתמודד בשוק העבודה, אותם ניתן להעביר למקום אחר.

לא ניתן לטעון שהיתה כפיה היות ו"תימני כנרת" הביעו את הסכמתם לעבור לאזור רחובות זאת לאחר שבחנו מספר מקומות אחרים.
53  כמו כן (וכפי שצויין לעיל), "תימני כנרת"  השתתפו באופן שווה בבחירות להסתדרות כך שיכלו להיות שותפים בהכרעות שהתקבלו. נכון הדבר שכוחם של "תימני כנרת" ביחס לקבוצת כנרת היה מועט ואף היו קונפליקטים בין שתי הקבוצות. אולם, תופעות אלו, על פי גישה זו, נתפסות כחלק אינטגרלי מעצם קיומה של כל חברה והן מאופיינות בחוסר הקביעות ובהשתנות המתמדת שלהן.

לסיכום, ניתן לאמר כי מזווית ראיה פונקציונליסטית, סיפורם של "תימני-כנרת" הינו סיפור על מהגרים שהגיעו לארץ ישראל מתוך כוונה שימלאו צורך מסויים. התיישבותם בכנרת בסמוך לקבוצת כנרת אשר רוב/כל חבריה היו יוצאי אירופה, בשילוב הפסקת הצורך בעבודתם ומיעוט המשאבים הקיומיים לשתי הקבוצות, היו בבסיס ההחלטה להעביר את "תימני-כנרת" לרחובות.

למרות שההיגיון הפונקציונלי שבבסיס העברת "תימני כנרת" הוא ברור, ישנן מספר נקודות שאינן מתאימות לפרדיגמה זו. הנקודה הראשונה היא ללא ספק אופי הפתרון. אם אכן היה צורך חברתי אמיתי ש"תימני כנרת" ימשיכו להתמודד בשוק העבודה, כיצד זה שניתנה להם האפשרות להקים במקום אחר מושב עצמאי, בדיוק כמו שהחלו לעשות על אדמת כנרת. משמע, שהצורך הפונקציונלי, כפי שהוצג עד כה, לא היה בבסיס ההחלטה להעביר את "תימני-כנרת".

יתכן והיה צורך חברתי אחר בהחלטה על העברת "תימני-כנרת" לרחובות אשר לא עמדתי על טיבו. אבל, בוודאי שגם הסבר זה לא יענה על נקודה נוספת והיא; מדוע הקונפליקט בין שתי הקבוצות, שכפי שהוצג בתחילת הניתוח הן בעלות בסיס קונצנזואלי משותף, לא מביא ל"התרעננות החברה ושיפור המדינות", שיבוא לידי ביטוי בשיתוף פעולה ואף איחוד בין הקבוצות; אלא, התוצאה היחידה היתה שמירת הבידול בין 2 הקבוצות והעברת הקבוצה החלשה למקום אחר? משמע, המרכיב הקונצנזואלי, כפי שהוצע, אינו עמוק וחזק דיו כדי להתמודד עם הקונפליקטים ולשמור על שתי הקבוצות במקום אחד. חיזוק לכך ניתן לקבל מהעובדה, כפי שהוצג לעיל, שחברי קבוצת כנרת קודם כל דאגו לצרכיהם ורק אחר כך, אם התאפשר, הם העבירו מים ועזרה ל"תימני-כנרת".

נקודה זו מעבירה אותנו לביקורת (החריפה מכל לדעתי); כיצד ניתן לטעון, במקרה האמור, שישנו בסיס קונצנזואלי כאשר "תימני-כנרת" נתפסו ככאלו אשר הובאו/באו במטרה להחליף את הערבים. האם הם באים להחליף את הערבים בכל או שהם ממלאים רק את עבודתם ונחשבים בשאר כיהודים לכל דבר? האם בכלל ניתן לעשות הפרדה שכזו?

תפיסה זו אשר ראתה בתימנים כמחליפי הערבים, (על פניו רק בתחום העבודה), תקל עלינו להבין ביתר קלות מדוע הפתרון שהוצע ל"תימני-כנרת", לאחר שהסתיימה העבודה בכנרת ובסביבתה, היה העברתם למקום אחר, ומדוע דווקא הועברו התימנים ולא קבוצת כנרת. בהתאם לתפיסה זו, אציג הסבר אפשרי אחר בפרק "נקודת מבט מעמדית".

 

 

 

 

 

 

| לראש הדף  |  לדף הבית צור קשר  |   ביבלויוגרפיה  |  ההנצחה  |
| הסיפור  | המתיישבים | הרקע ההיסטוריהקונצנזוס והקונפליקט  |  פונקציונליזם קונצנזואלי | הזווית מעמדית  |